מי שפיר

בדיקת מי שפיר היא הליך רפואי המשמש במהלך ההריון לבדיקת מצבים גנטיים ומומים מולדים. בהליך זה, כמות קטנה של מי שפיר, המקיפה את התינוק ברחם, נשאבת באמצעות מחט דקה. נוזל זה מכיל תאים עובריים וחלבונים שניתן לנתח כדי לבדוק אם יש חריגות כגון תסמונת דאון, עמוד השדרה ביפידה או הפרעות גנטיות אחרות. זה נעשה בדרך כלל בין השבועות ה-15 ל-20 להריון ומסייע באבחון מוקדם של מצבים מסוימים.
מי צריך לעשות בדיקת מי שפיר:
- נשים מעל גיל 35: סיכון גבוה יותר להפרעות כרומוזומליות כמו תסמונת דאון.
- תוצאות בדיקה לא תקינות: אם בדיקת סקר קודמת מראה תוצאות חריגות, בדיקת מי שפיר יכולה לאשר את האבחנה.
- היסטוריה משפחתית של הפרעות גנטיות: אם קיים סיכון ידוע למצבים כמו סיסטיק פיברוזיס או מחלת תאי חרמש.
- ילד קודם עם הפרעות גנטיות: נשים שילדו ילד עם מצב גנטי עשויות לשקול בדיקת מי שפיר.
- הורים נשאים של הפרעות גנטיות: אם שני ההורים נושאים גנים להפרעות תורשתיות מסוימות, בדיקת מי שפיר יכולה לסייע באיתורן.
לגבי בדיקת מי שפיר
בדיקת מי שפיר היא הליך רפואי המשמש במהלך ההריון כדי לקבל דגימה של מי שפיר למטרות אבחון. מי השפיר מקיפים את העובר המתפתח ברחם ומכילים מידע רב ערך על בריאות התינוק והמבנה הגנטי של התינוק. בדיקת מי שפיר מתבצעת בעיקר כדי לזהות מומים גנטיים, הפרעות כרומוזומליות ומומים מולדים מסוימים.
בדיקת מי שפיר היא בדיקת אבחון טרום לידתי הכוללת שאיבת כמות קטנה של מי שפיר משק השפיר המקיף את העובר. ההליך מאפשר לספקי שירותי בריאות לנתח את תאי העובר והחומר הגנטי הנמצאים בנוזל. מידע זה יכול לספק תובנות חשובות לגבי בריאותו והתפתחותו של התינוק, כולל נוכחות של הפרעות גנטיות, הפרעות כרומוזומליות או פגמים בצינור העצבי.
מתי מבצעים בדיקת מי שפיר?
-
השליש השני (15-20 שבועות): דיקור מי שפיר מבוצע בדרך כלל במהלך השליש השני כדי לזהות הפרעות גנטיות או כרומוזומליות כמו תסמונת דאון. זהו הזמן הנפוץ ביותר עבור ההליך.
-
סיכון להפרעות גנטיות: אם בדיקת סקר או אולטרסאונד מצביעים על סיכון גבוה יותר להפרעות גנטיות, ניתן להציע בדיקת מי שפיר כדי לקבל אבחנה ברורה יותר.
-
גיל האם מבוגר יותר (35+): לנשים מעל גיל 35 יש סיכוי גבוה יותר שיציעו להם את הבדיקה מכיוון שהסיכון לבעיות כרומוזומליות עולה עם הגיל.
-
היסטוריה משפחתית של מצבים גנטיים: אם יש היסטוריה משפחתית של הפרעות תורשתיות מסוימות, ייתכן שיבוצעו כדי לבדוק אם ישנן.
-
זיהומים עובריים: לפעמים, בדיקת מי שפיר נעשית כדי לאבחן או לשלול זיהומים בעובר.
-
לפני טיפולים מסוימים: זה עשוי להתבצע לפני הליכים רפואיים ספציפיים או טיפולים המערבים את התינוק.
סיכונים של דיקור מי שפיר:
-
הַפָּלָה: קיים סיכון קטן להפלה, בדרך כלל בסביבות 0.1% עד 0.3%, לאחר בדיקת מי שפיר. הסיכון מעט גבוה יותר אם ההליך מבוצע לפני השבוע ה-15 להריון.
-
זיהום: במקרים נדירים, בדיקת מי שפיר עלולה להוביל לזיהום ברחם. התסמינים עשויים לכלול חום, רגישות והפרשות נרתיקיות חריגות.
-
דליפה של מי שפיר: נשים מסוימות עשויות לחוות דליפה קטנה של מי שפיר לאחר ההליך. ברוב המקרים, הדליפה נפתרת מעצמה מבלי להשפיע על ההריון.
-
פגיעה בתינוק: למרות שהיא נדירה, המחט המשמשת בהליך עלולה לגעת בתינוק, ועלולה לגרום לפציעות קלות.
-
צירים מוקדמים: דיקור מי שפיר יכול לפעמים לעורר לידה מוקדמת, מה שמוביל ללידה מוקדמת.
-
רגישות ל-Rh: אם האם Rh שלילית והתינוק Rh חיובי, ערבוב דם במהלך ההליך עשוי לדרוש טיפול כדי למנוע סיבוכים.
-
התכווצויות ודימום: התכווצויות בטן קלות או כתמים בנרתיק עלולים להתרחש לאחר ההליך.
היתרונות של בדיקת מי שפיר
בדיקת מי שפיר מציעה מספר יתרונות חשובים:
-
בדיקה גנטית: זה עוזר לזהות הפרעות גנטיות כמו תסמונת דאון, ומספק להורים מידע חיוני על בריאות התינוק שלהם.
-
ניטור בריאות העובר: ההליך מאפשר לרופאים להעריך את רווחתו והתפתחותו של התינוק, מה שיכול להנחות טיפול טרום לידתי.
-
החלטות מושכלות: ידיעה על בעיות בריאות פוטנציאליות מאפשרת להורים לעשות בחירות מושכלות לגבי אפשרויות ההריון והלידה.
-
תזמון: דיקור מי שפיר מבוצע בדרך כלל בשליש השני, מה שמאפשר מספיק זמן לבדיקות נוספות או לתכנון במידת הצורך.
-
תוצאות מדויקות: זה מספק תוצאות אמינות, עוזר להפחית את אי הוודאות לגבי בריאות התינוק.
-
הערכה של התפתחות ריאות: במקרים מסוימים, זה יכול להעריך את בשלות הריאות של העובר, וזה מועיל אם צפויה לידה מוקדמת.
הליך של בדיקת מי שפיר
בדיקת מי שפיר מבוצעת בדרך כלל בין השבועות ה-15 וה-20 להריון, אם כי העיתוי עשוי להשתנות בהתאם להמלצת הרופא. השלבים הכלליים הכרוכים בהליך הם כדלקמן: