השתלת תאי גזע המטופואטית (HSCT)

השתלת תאי גזע המטופואטית (HSCT) משמשת לטיפול בהפרעות המטולוגיות שונות, והצורך שלה נובע מסיבות בסיסיות ספציפיות. להלן שש סיבות נפוצות לעבור HSCT:

1. סרטן דם: HSCT הוא טיפול ראשוני לממאירות המטולוגית כמו לוקמיה, לימפומה ומיאלומה. ההליך נועד להחליף מח עצם חולה בתאי גזע בריאים כדי למגר תאים סרטניים.

2. תסמונות כשל מח עצם: מצבים כמו אנמיה אפלסטית או תסמונות מיאלודיספלסטיות (MDS) כרוכים בתפקוד מוח עצם לקוי. HSCT מספק מקור חדש של תאי גזע בריאים כדי לשחזר hematopoiesis תקין.

3. הפרעות דם גנטיות: מצבים תורשתיים כמו אנמיה חרמשית, תלסמיה או ליקויים חיסוניים מסוימים עשויים לחייב HSCT. זה מציג תאי גזע תקינים מבחינה גנטית כדי לתקן או להחליף תאי גזע פגומים.

4. מחלות אוטואימוניות: הפרעות אוטואימוניות חמורות, כגון זאבת אדמנתית מערכתית (SLE) או טרשת נפוצה, עשויות להיות מטופלות באמצעות HSCT כדי לאפס את המערכת החיסונית ולהקל על התסמינים.

5. הפרעות מטבוליות: כמה מצבים מטבוליים תורשתיים, כמו תסמונת הרלר או אדרנולוקודיסטרופיה, עשויים להפיק תועלת מ-HSCT כדי לספק תאי גזע פונקציונליים ולהפחית את התקדמות המחלה.

6. נוירובלסטומה בסיכון גבוה: HSCT הוא חלק מאסטרטגיית הטיפול לנוירובלסטומה בסיכון גבוה בחולים ילדים, במטרה לחסל שאריות של תאים סרטניים בעקבות טיפולים אגרסיביים.

השתלת תאי גזע המטופואטית (HSCT) היא הליך רפואי מורכב המשמש לטיפול בהפרעות שונות הקשורות לדם. תהליך הטיפול כולל מספר שלבים מרכזיים:

1. הכנה ומיזוג: לפני ההשתלה, חולים עוברים משטר התניה, הכולל לרוב טיפול כימותרפי ו/או הקרנות. מטרתו היא לחסל תאים חולים, לדכא את מערכת החיסון וליצור סביבה נוחה לתאים המושתלים.

2. אוסף תאי גזע: תאי גזע המטופואטיים נאספים מהמטופל (השתלה עצמית), מתורם תואם (השתלה אלוגני) או מדם טבורי. שיטות איסוף עשויות לכלול שאיבת מח עצם, אפרזיס או בנקאות דם טבורי.

3. עירוי תאי גזע: תאי הגזע הנאספים מוזרמים לזרם הדם של המטופל דרך צנתר ורידי מרכזי. התאים נודדים למח העצם, שם הם מתחילים בתהליך של שיקום אוכלוסיית תאי דם חדשה ובריאה.

4. השתלה: תאי הגזע המושתלים מתיישבים במח העצם ומתחילים לייצר תאי דם חדשים. ההשתלה היא שלב קריטי, שבמהלכו ספירת הדם של המטופל מתאוששת בהדרגה.

5. ניטור לאחר ההשתלה: המטופלים נמצאים במעקב צמוד אחר סימנים של מחלת שתל מול מארח (בהשתלות אלוגניות), זיהומים וסיבוכים אפשריים אחרים. טיפול תומך, כולל עירויי דם ותרופות, ניתן לפי הצורך.

6. התאוששות ומעקב: לאחר השתלה מוצלחת, החולים נכנסים לשלב החלמה. ביקורי מעקב קבועים, בדיקות דם ומחקרי הדמיה עוקבים אחר בריאותם, וייתכן שיינתן טיפולים נוספים כדי למנוע או לנהל סיבוכים פוטנציאליים.