טיפול באבנים בכליות

כאשר מינרלים, חומצות ומלחים מצטברים בכליות, הם יוצרים מסות מוצקות או גבישים המכונים אבנים בכליות. אלה יכולים לקחת גדלים שונים, מגרגרי חול קטנים ועד לחלק גדול כמו כדור גולף. הם ידועים גם בשם אבנית כלייתית או נפרוליתיאסיס. הם עשויים להיות בלתי מורגשים לפעמים בזמן מעבר דרך דרכי השתן. אבל גדולים יותר היו חוסמים את השופכן ויוצרים גיבוי שתן, וכתוצאה מכך לאי ספיקת כליות, יחד עם דימום.

אבנים בכליות יכולות לגרום לתסמינים בולטים, המעידים על נוכחותן בדרכי השתן. הסימנים הנפוצים כוללים:

1. כאב חמור: כאב עז ודוקר בגב או בבטן התחתונה הוא סימפטום סימפטום. הכאב מקרין לעתים קרובות למפשעה ומשתנה בעוצמתו כאשר האבן נעה בתוך דרכי השתן.

2. המטוריה (דם בשתן): אבנים בכליות עלולות לגרום לדם מיקרוסקופי או גלוי בשתן. המטוריה עלולה לתת לשתן צבע ורוד, אדום או חום, מה שמסמן גירוי פוטנציאלי הקשור לאבן או נזק לדרכי השתן.

3. הטלת שתן תכופה: אנשים עם אבנים בכליות עלולים לחוות דחף מוגבר להשתין. עם זאת, מעבר השתן עשוי להיות מינימלי או מלווה בכאב.

4. שתן מעונן או בעל ריח רע: שינוי צבע, עכירות או ריח לא נעים בשתן עלולים להתרחש עקב נוכחות של זיהום או הצטברות מינרלים הקשורים לאבנים בכליות.

5. בחילה והקאה: הכאב ואי הנוחות הנגרמים מאבנים בכליות עלולים לגרום לבחילות והקאות. תסמינים אלו עשויים להיות מלווים בתחושה כללית של אי נוחות או אי שקט.

סוגי אבנים בכליות

אבנים נקראות לפי סוג הגבישים שברשותם. להלן פירוט של הקטגוריות העיקריות:-   

• אבני סידן: אבנים אלו מהוות חלק עיקרי באבנים המורכבות מסידן אוקסלט או סידן פוספט. עם זאת, היווצרותם נקבעת על ידי צריכה מוגברת של ויטמין D, מה שמוביל לדיאטה, בין היתר הגורמים להפרעות מטבוליות.

• אבני סטרווויט: היווצרות מהירות של אבנים גדולות מאוד המכילות מגנזיום, אמוניום ופוספט נובעות מזיהום בדרכי השתן. 

• אבני חומצת שתן: אלו הם אבנית שתן הנובעת מעודף חומצת שתן בשתן בגלל מספר סיבות כמו צריכת חלבון מוגברת, התייבשות, גאוט או גנטיקה.

• אבני ציסטין: אלו נדירים ומתרחשים בקרב הסובלים מהמחלה התורשתית המכונה ציסטינוריה, המגבירה את הפרשת הציסטין בשתן.  

מה גורם לאבנים בכליות

ריכוזים גבוהים בשתן מאפשרים למינרלים סידן, אוקסלט, חומצת שתן וציסטין להתגבש ולהתקבץ יחדיו ויוצרים אבנים בכליות. מספר גורמים עשויים לגרום לתהליך זה, כגון:  

• נפח שתן נמוך: כאשר אתה מיובש, השתן שלך הרבה יותר מרוכז, מה שמקל על מינרלים להתגבש.  

• דִיאֵטָה: כמה הרגלי אכילה כמו צריכה גבוהה של נתרן, חלבון, במיוחד חלבון מן החי, מזונות עשירים באוקסלט וסוכר מגבירים את רמות הסידן וחומצת השתן.

• היסטוריה משפחתית: לאלו שלמשפחתם יש היסטוריה של אבנים בכליות יש סיכון מוגבר לפתח אותן.

• מצבים רפואיים: ידוע כי אבנים בכליות נובעות מיפרפאראתירואידיזם, גאוט, מחלות מעי דלקתיות, חמצת צינורית כליה, דלקות בדרכי השתן וציסטינוריה.

• השמנת יתר: לאנשים עם עודף משקל או השמנת יתר יש בדרך כלל סיכוי מוגבר לפתח אבנים בכליות.

• תרופות מסוימות: תרופות מסוימות מעלות את הסיכון לפתח אבנים בכליות.

אבחון אבנים בכליות

אבחון אבנים בכליות כולל הערכה מקיפה של ההיסטוריה הרפואית ובדיקה גופנית בשילוב עם בדיקות שונות. להלן מתווה קצר הדן בשיטות האבחון הנפוצות:

1. היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית: במהלך ההערכה, הרופאים ישאלו לגבי התסמינים, אתרי הכאב, חומרת הכאב, ההיסטוריה האישית והמשפחתית של אבנים בכליות, הרגלי תזונה וכל מצב רפואי קיים.

2. בדיקות שתן: בדיקת שתן היא בדיקה המבוצעת בשתן כדי לבדוק אם יש דם, גבישים וזיהום. איסוף שתן 24 שעות לבדיקה שימושי כדי לבדוק את הנפח המכיל חומרים יוצרי אבנים ולקבוע את סוג האבן והסיכון לייצור אבנים בעתיד. 

3. בדיקות דם: בדיקות דם מגלות רמות סידן או חומצת שתן מוגברות בדם ומעריכות את תפקוד הכליות.

4. בדיקות הדמיה: סריקות CT הן הדרך הטובה ביותר לתפוס אבנים בכליות. צילומי רנטגן יכולים לתפוס את האבנים אך אינן רגישות כמו CT. אולטרסאונד משתמש בגלי קול כדי לדמיין את הכליות ודרכי השתן, דבר שימושי במיוחד בנשים הרות וילדים. 

5. ניתוח אבנים: אם תגלה שעברת אבן בכליות, סביר להניח שהרופא שלך יבקש ממך לשמור את האבן לניתוח נוסף. ניתוח זה מסייע בקביעת הרכב האבן, מה שיכול לסייע עוד יותר בקביעת שיטות הטיפול והמניעה המתאימות. 

גורמי סיכון לאבנים בכליות  

אבנים בכליות הן מצב שכיח וכואב, ומספר גורמים עשויים להגביר את הסיכוי שלך לפתח אותן. להלן מדגישים את גורמי הסיכון החשובים:  

• התייבשות: שתיית כמויות קטנות של נוזלים מגבירה את הסיכון מכיוון שהיא מרכזת את השתן, מה שעוזר בגיבוש מינרלים.  

• דִיאֵטָה: צריכת מזונות עשירים בנתרן, חלבון (במיוחד חלבון מן החי), אוקסלט וסוכר תורמת להיווצרות אבנים בכליות. 

• השמנת יתר: משקל גוף מוגבר (BMI) יחד עם גודל מותניים גדול יותר מגביר את הסיכון.

• היסטוריה משפחתית: אם יש אבנים בכליות במשפחה, אתה עלול להיות נוטה יותר.  

• דלקת בדרכי השתן (UTI): UTIs יכולים להוליד אבני struvite.

• היפרפאראתירואידיזם: מוביל לשקיעת סידן מוגזמת בדם ובשתן.  

• שִׁגָדוֹן: רמות גבוהות של חומצת שתן.  

• מחלת מעי דלקתית (IBD): עלול לפגוע בספיגת סידן ומים.  

• חמצת צינורית כלייתית: פוגע בוויסות הכליה באיזון חומצה-בסיס.   

• ציסטינוריה: מחלה תורשתית, יותר ציסטין בשתן.   

• סוכרת: תסמונת מטבולית.  

• תרופות: תרופות מסוימות יכולות לגרום לך להיות רגיש יותר. עודף ויטמין D או תוספי סידן עלולים גם הם להוות סיכון.  

• גיל ומין: היווצרות אבנים נפוצה יותר בקרב גברים ומבוגרים.

הכרת הגורמים הללו יכולה לעזור לחולים את הסיכויים להיפגע.

סיבוכים של אבנים בכליות

כאשר לא מטופלים או כאשר האבנים גדולות מכדי לעבור, אבנים בכליות עלולות להוביל לסיבוכים. אלה הם כאבים עזים (קוליק כליות מחסימת זרימת השתן), UTI עקב חסימת זרימת השתן, זיהום בכליות (pyelonephritis) עקב זיהום UTI עולה, נזק לכליות, הידרונפרוזיס על ידי חסימת זרימת השתן, אלח דם מזיהום חמור וחסימת השופכן הגורמת לפציעה בכליות. לכן, אם מתעוררים ביטויים כמו כאב חריף, חום או דם בשתן, יהיה זה חכם לפנות לסיוע רפואי כדי לרסן את השפעתם על הבריאות. 

מניעה

ניתן להשיג מניעת אבנים בכליות באמצעות שינויים באורח החיים, תרופות והנחיות ספציפיות אלה:

• הישאר Hydrated: שתו לפחות 2 עד 3 ליטר נוזלים, רצוי מים; לפקח על צבע השתן; להגביר את הצריכה במזג אוויר חם או בפעילות גופנית.
• התאמת תזונה: הגבל את צריכת הנתרן; שימוש מתון בחלבון; שימו לב לאוקסלט; לשמור על רמות סידן; ולהימנע ממשקאות ממותקים.
• לשמור על משקל תקין: הישאר בכושר עם תזונה ופעילות גופנית כדי למזער סיכונים הקשורים להשמנה.
• ניהול רפואי: קח תרופות שנקבעו, לשלוט במחלה הקשורה, ולארגן בדיקות.

טיפול באבנים בכליות כולל שילוב של טיפול בכאב, שינויים באורח החיים והתערבויות רפואיות המותאמות לגודל האבן והרכבה. להלן סקירה כללית של הליך הטיפול בשש נקודות מפתח:

1. טיפול בכאב: כאב חמור הוא סימפטום של אבנים בכליות. תרופות נגד כאבים ללא מרשם או מרשם לרוב נרשמות כדי להקל על אי נוחות במהלך מעבר האבנים. תרופות כאב תוך ורידי עשויות להינתן במקרים חמורים יותר.

2. הידרציה ושינוי תזונה: הגברת צריכת הנוזלים חיונית לשטיפת אבנים ולמניעת היווצרותן. שינויים תזונתיים עשויים לכלול הפחתת צריכת מלח, אוקסלט וחלבון מן החי כדי למזער את הסיכון להישנות אבנים.

3. תרופות: בהתאם להרכב האבן, ניתן לרשום תרופות כמו חוסמי אלפא או ציטראט כדי להרפות את השרירים בשופכן או לעכב היווצרות גבישים, להקל על מעבר אבנים ולמנוע התפתחות אבנים חדשות.

4. Lithotripsy גלי הלם חוץ גופי (ESWL): הליך לא פולשני זה משתמש בגלי הלם כדי לשבור אבנים גדולות יותר לשברים קטנים יותר, מה שמקל על מעברן. ESWL משמש בדרך כלל לאבנים הממוקמות בכליות או בדרכי השתן העליונות.

5. אורטרוסקופיה: עבור אבנים שאינן מגיבות ל-ESWL, ureteroscopy כוללת החדרה של צינור דק דרך השופכה ושלפוחית ​​השתן כדי לגשת ישירות ולהסיר או לפרק אבנים בשופכן או בכליה.

6. התערבויות כירורגיות: במקרים של אבנים גדולות או מורכבות, ייתכן שיהיה צורך בפרוצדורות כירורגיות כמו כריתת נפרוליטוטומיה על עורית (PNL). Percutaneous Nephrolithotomy (PCNL) מבוצעת לאבנים בכליות גדולות או מורכבות וכוללת ביצוע חתך בגב, שדרכו מוחדר צינור ישירות לתוך הכליה. מכשירים משמשים לריסוק ולחלץ את האבן בהרדמה כללית ובטיפול באשפוז. 

7. לפרוסקופי: בניתוח לפרוסקופי יהיה חתך קטן להסרה, אם כי ניתוח פתוח עשוי להידרש במקרים נדירים.

הרופא יבחר את ההליך על סמך מאפייני האבן ובריאותו של המטופל. חוסמי אלפא ותרופות אחרות עשויות להקל על מעבר אבנים על ידי הרפיית שרירי השופכן.