טיפול בשבר עצם הירך

שברי עצם הירך קשורים לעתים קרובות עם תסמינים ברורים, המעידים על פגיעה משמעותית בעצם הירך. הסימנים הנפוצים כוללים:

• כאב חמור: כאב מיידי ועז בירך, מה שהופך את נשיאת המשקל או התנועה לבלתי נסבלת.
• נפיחות וחבלות: נפיחות וחבורות מהירות סביב הירך עקב נזק לרקמות ודימום.
• חוסר יכולת לשאת משקל: קושי או חוסר יכולת מוחלט להטיל משקל על הרגל הפגועה.
• מוּם: עיוות גלוי או מיקום לא תקין של הרגל, המעיד על שבר אפשרי.
• טווח תנועה מוגבל: יכולת מופחתת להזיז את מפרק הירך או הברך עקב כאב וחוסר יציבות.

אבחון:

אבחון שבר עצם הירך כרוך בשילוב של הערכה קלינית ומחקרי הדמיה:

• בדיקה גופנית: בדיקה יסודית על ידי איש מקצוע בתחום הבריאות כוללת הערכת הרגל הפגועה עבור עיוותים, נפיחות ורגישות. כמו כן נבדקת יכולתו של המטופל לשאת משקל ולבצע תנועות מסוימות.
• צילומי רנטגן: הדמיית רנטגן היא כלי אבחון ראשוני להמחשת היקף ומיקומו של שבר עצם הירך. צילומי רנטגן מספקים תמונות מפורטות המסייעות לקבוע את סוג השבר ולהנחות החלטות טיפוליות.
• סריקות CT: במקרים מסוימים, במיוחד עבור שברים מורכבים או כאשר יש צורך בפרטים נוספים, ניתן לבצע סריקות טומוגרפיה ממוחשבת (CT) כדי ליצור תמונות חתך מפורטות של עצם הירך השבורה.
• MRI (הדמיית תהודה מגנטית): ניתן להשתמש ב-MRI כדי להעריך פציעות ברקמות רכות, כגון נזק לרצועה או לשרירים, שעלולים ללוות את שבר עצם הירך.
• לימודי כלי דם ועצבים: במצבים מסוימים, מחקרים נוספים כמו הערכות כלי דם ועצבים עשויים להתבצע כדי להעריך נזק פוטנציאלי לכלי דם ועצבים סביב מקום השבר.

הטיפול בשברי עצם הירך כרוך במגוון אפשרויות המותאמות למאפיינים הספציפיים של השבר ושל המטופל האישי. גישות הטיפול העיקריות כוללות:

• שיטות לא ניתוחיות:

  • ליהוק: עבור סוגים מסוימים של שברי עצם הירך, במיוחד בילדים או מקרים פחות חמורים, ניתן להשתמש בגבס על מנת לשתק את הרגל ולקדם ריפוי.

  • גרירה: מתיחה כרוכה בהפעלת כוח משיכה מתמשך על הרגל הפגועה באמצעות משקולות וגלגלות. שיטה זו משמשת לעתים קרובות ליישור וייצוב העצמות, במיוחד במצבי חירום.

  • קיבוע חיצוני: קיבוע חיצוני משתמש בסיכות מתכת או ברגים המוכנסים לעצם מעל ומתחת לאתר השבר, המחוברים באמצעות מסגרת חיצונית. זה מייצב את השבר ומאפשר ריפוי ללא התערבות כירורגית ישירה.

• התערבויות כירורגיות:

  • ציפורן תוך-מדולרית: הליך כירורגי נפוץ כולל החדרת מוט מתכת (מסמר) למרכז החלול של עצם הירך כדי לייצב את השבר. שיטה זו מאפשרת התגייסות מוקדמת ומפחיתה את הסיכון לאי-איחוד.

  • הפחתה פתוחה וקיבוע פנימי (ORIF): זה כרוך בניתוח מחדש של העצמות השבורות ואבטחתן באמצעות ברגים, לוחות או מכשירים פנימיים אחרים. ORIF משמש לעתים קרובות עבור שברים מורכבים או עקורים.

  • קיבוע צלחת: לוחות וברגים משמשים לייצוב המקטעים השבורים. שיטה זו מועילה במיוחד במקרים בהם ציפורן תוך-מדולרית עשויה שלא להתאים.