קטיעת גפיים

תסמינים לקטיעת גפיים

כריתת גפיים היא הליך רציני, הנעשה לעתים קרובות כאפשרות אחרונה כאשר לא ניתן להציל איבר עקב פציעה, מחלה או זיהום. להלן התסמינים והסימנים העיקריים שעשויים להצביע על הצורך בקטיעה של גפיים:

• כאב חמור: כאב מתמשך ועז באיבר הפגוע הוא סימפטום שכיח. כאב זה עשוי לנבוע מפציעה חמורה, זיהום מתקדם או זרימת דם לקויה, מה שהופך את האיבר לבלתי נסבל לתנועה או מגע.

• זיהום: איבר עם זיהום שאינו מטופל באנטיביוטיקה או בטיפולים אחרים עלול להראות סימנים כמו אדמומיות, נפיחות, חום והפרשות. אם הזיהום מתפשט והופך לסכנת חיים, ייתכן שיהיה צורך בקטיעה כדי להציל את חייו של האדם.

• נֶמֶק: גנגרנה מתרחשת כאשר רקמה בגפה מתה עקב חוסר באספקת דם. האזור הפגוע עלול להפוך לשחור או לירוק ולפלוט ריח רע. זהו מצב חמור שלעיתים קרובות דורש קטיעה מיידית כדי למנוע את התפשטות הזיהום לחלקים אחרים בגוף.

• פצעים שאינם מרפאים: פצעים או כיבים כרוניים, במיוחד אצל אנשים עם סוכרת או זרימת דם לקויה, עשויים שלא להחלים למרות הטיפול. פצעים אלה שאינם מרפאים יכולים להוביל לזיהומים חמורים, מה שהופך את הקטיעה הכרחית.

• אובדן תפקוד: כאשר איבר ניזוק בצורה כה חמורה שהוא כבר לא מתפקד וגורם ליותר נזק מתועלת, קטיעה עשויה להיות האפשרות הטובה ביותר. זה נפוץ במקרים של טראומה חמורה, כמו תאונת דרכים או פציעת ריסוק

סיבות לקטיעת גפיים

כריתת גפיים היא התערבות רפואית המתבצעת מסיבות שונות, כל אחת נובעת ממצבים ספציפיים הפוגעים בתפקוד האיבר הפגוע או מהווים סיכונים משמעותיים לבריאות הכללית. להלן חמש סיבות נפוצות המחייבות כריתת גפיים:

• פציעות טראומטיות: תאונות קשות, פציעות ריסוק או אירועים טראומטיים עלולים להוביל לנזק בלתי הפיך לגפיים. כאשר מתרחשים שברים נרחבים, אובדן רקמות או פגיעה בכלי הדם, קטיעה עשויה להיות האפשרות היחידה הקיימת כדי למנוע סיבוכים נוספים ולהקל על ההחלמה הכוללת של המטופל.
• גידולים סרטניים: גידולים ממאירים המשפיעים על עצמות או רקמות רכות עשויים לדרוש כריתת גפיים כדי למנוע את התפשטות הסרטן לחלקים אחרים בגוף. קטיעה נחשבת לעתים קרובות כאשר טיפולי סרטן אחרים, כגון ניתוח, כימותרפיה או הקרנות, אינם מספיקים כדי לשלוט במחלה.
• זיהומים בלתי פתירים: זיהומים לא מטופלים או מנוהלים בצורה לקויה, במיוחד אלה המשפיעים על עצמות או רקמות עמוקות, עלולים להוביל לנזק נרחב. במקרים בהם אנטיביוטיקה וטיפולים אחרים אינם מצליחים לשלוט בזיהום, ייתכן שיהיה צורך בקטיעה כדי למנוע את התפשטותו ולהגן על בריאותו המערכתית של החולה.
• מחלת כלי דם היקפית: מצבים כמו מחלת עורקים היקפית עלולים לגרום לאספקת דם לא מספקת לגפיים, מה שמוביל לנזק חמור לרקמות ולפצעים שאינם מתרפאים. כאשר לא ניתן לשחזר את זרימת הדם, קטיעה הופכת להתערבות מכרעת כדי למנוע סיבוכים כמו גנגרנה וזיהומים מערכתיים.
• מומים מולדים: חלק מהאנשים נולדים עם מומים מולדים בגפיים המשפיעות באופן משמעותי על תפקוד ואיכות חיים. במקרים בהם ניתוחים משחזרים או מתקינים אינם ברי ביצוע או אינם מצליחים לשפר את המצב, ניתן לשקול קטיעה כדי לשפר את הניידות והרווחה הכללית של הפרט.

התאוששות מקטיעת גפיים

החלמה מקטיעה היא תהליך הכולל ריפוי פיזי, הסתגלות רגשית ושיקום. להלן למה לצפות במהלך ההתאוששות:

1. ריפוי פיזי: לאחר הניתוח, לפצע ייקח זמן להחלים. זה לוקח בדרך כלל כמה שבועות עד כמה חודשים, תלוי בבריאותו הכללית של האדם ובסוג הקטיעה. במהלך תקופה זו, רופאים ואחיות יעקוב אחר הפצע לאיתור סימני זיהום ויוודאו שהוא מתרפא כראוי. טיפול בכאב הוא גם חלק חשוב בתהליך ההחלמה.

2. שיקום: השיקום מתחיל זמן קצר לאחר הניתוח ומהווה חלק מכריע בהחלמה. פיזיותרפיה עוזרת לאדם לחזק את האיבר שנותר, לשפר שיווי משקל ולהסתגל לשימוש במכשירי עזר כמו קביים, כיסא גלגלים או איבר תותב. ייתכן שיהיה צורך בריפוי בעיסוק גם כדי לעזור לאדם ללמוד דרכים חדשות לביצוע פעולות יומיומיות.

3. תותבות: אנשים רבים שעוברים קטיעה מצוידים בגפה תותבת. תהליך זה כולל מספר התאמות כדי להבטיח שהתותבת מתאימה היטב ומתפקדת כראוי. לימוד השימוש באיבר תותב יכול לקחת זמן ותרגול, אך בעזרת פיזיותרפיסט, אנשים רבים מחזירים לעצמם חלק ניכר מהניידות.

4. התאמה רגשית: קטיעה יכולה להיות מאתגרת רגשית. זה נורמלי להרגיש מגוון של רגשות, כולל צער, כעס או עצב. קבוצות ייעוץ ותמיכה יכולות להיות מאוד מועילות בתקופה זו, להציע רגש לתמוך ולעזור לאדם להסתגל לחיים לאחר קטיעה.

ההליך הטיפולי בכריתת גפיים כולל גישה מקיפה הכוללת הערכות טרום ניתוחיות, ההליך הניתוחי עצמו, טיפול לאחר ניתוח ושיקום. להלן סקירה כללית של השלבים האופייניים בתהליך הטיפול:

קטיעה היא ניתוח שבו מסירים חלק מהאיבר או כולו, כמו יד או רגל. זה נעשה בדרך כלל כאשר האיבר פגום או נגוע מאוד, ולא ניתן להציל אותו. ההליך מתחיל עם הרדמה למטופל, כך שהוא אינו חש בכאב במהלך הניתוח.

במהלך הניתוח, המנתח מסיר את החלק הפגוע של הגפה. הם חותכים בזהירות דרך העור, השרירים והעצם. המטרה היא להסיר רק את הרקמה הלא בריאה או הפגומה תוך השארת רקמה בריאה ככל האפשר. המנתח גם יעצב את החלק הנותר של הגפה כדי שיהיה חלק, מה שעוזר בריפוי ומקל על השימוש באיבר תותב מאוחר יותר.

לאחר הסרת החלק הפגוע, המנתח יסגור את הפצע באמצעות תפרים או סיכות. הם גם ישימו תחבושת על הפצע כדי להגן עליו תוך כדי ריפוי. לפעמים משאירים צינור בפצע לזמן קצר כדי לנקז נוזלים.

לאחר הניתוח, המטופל יהיה במעקב צמוד כדי לוודא שהם מתרפאים היטב. הנחיות לשיכוך כאבים וטיפול מסופקות כדי לסייע בהחלמה. שיקום, כולל פיזיותרפיה, יבוא בהמשך כדי לעזור למטופל להסתגל ולהחזיר לעצמו כוח וניידות. עם התמיכה הנכונה, אנשים רבים מסוגלים להסתגל היטב ולחיות חיים פעילים לאחר קטיעה.